חסידות. ספר עבודת ישראל – לעמבערג תרכ"ה [1865]. הגהות רבות ותיקונים בכתב יד. מיוחס.

חסידות. ספר עבודת ישראל – לעמבערג תרכ"ה [1865]. הגהות רבות ותיקונים בכתב יד. מיוחס.
חסידות. ספר עבודת ישראל – לעמבערג תרכ"ה | 1865. חתימות חותמות ורישומי בעלות.

עבודת ישראל על התורה ומועדים וחידושים בהלכה להרה"ק רבי ישראל "המגיד מקאז'ניץ" מגדולי צדיקי החסידות.

\ כרוך עם מדרש שמואל לעמבערג. תרכ"ד [1864]. בפנים הספר ג"כ הגהות ותיקונים בכתב יד.

בפנים הספר הגהות רבות ותיקונים בכתב יד מלפני חמשים שישים שנה לערך.

הספר הגיע מספרייתו של המשב"ק של הרבי מאטיניא רבי משה הגר האדמו"ר מאטיניא זצוק"ל.

הגהות רבות בכתב יד כפי הנראה ישנו דימוי ניכר בן ההגהות שלפנינו לכתב יד קדשו של האדמו"ר מאטיניא האחרון.

חסידות אטיניא [נכתבת גם 'אוטיניא', מכונה גם בשיבוש 'אנטניא'] ענף מגזע בית וויזניץ, בראשה עמד הרה"ק רבי חיים הגר בעל 'טל חיים' בהרה"ק האמרי ברוך מוויזניץ.

בשיאה מנתה החסידות אלפי חסידים, במרכזם תלמידי חכמים, גבירים ואנשי שם מרחבי גליציה ומרומניה, והיא נחשבה לחסידות מפוארת ונכבדה.

בשואה, נכחדה החסידות כמעט כליל. לאחר השואה, הכתיר האמרי חיים מוויזניץ את רבי משה הגר, נצר לאדמור"י השושלת לכהן פאר כאדמו"ר מאטיניא וסביבו התקבצו מעט שרידים מבני משפחות החסידים. הוא הקים ויסד את ישיבת אטיניא ששרדה שנים מועטות בלבד. בית מדרשו בבני ברק משמש כאבן שואבת למבקשי חסידות ותפילה בחמימות בנוסח בית וויזניץ והוא עומד בראשות רבי ברוך הגר, הרבי מאטיניא מאז פטירת אביו, רבי משה. 

רבי משה הגר (תרפ"ט-תשנ"ד) היה האדמו"ר מאנטניא אחרי השואה, השלישי בשושלת.נולד בחודש שבט תרפ"ט לרבי ברוך בן רבי יחיאל מיכל הגר מהורודנקא[1], ולמרים בת רבי שרגא פייבוש הגר מזלישטישיק.  נקרא משה על שם זקנו רבי משה מקוסוב ודודו רבי משה משאץ.

בעת מלחמת העולם השניה הוגלתה המשפחה לטרנסניסטריה, שם נפטר רבי ברוך ממחלת הטיפוס, בעת שישב ליד השולחן. כשראה הילד שאביו לא מגיב, פנה אל הסבא האדמו"ר מהורודנקא ותינה את צערו שאביו לא קם, סבו ענה לו: "הוא כבר לא יקום..." למשמע הדברים פרץ הילד בבכי, ושאל את סבו: "ומה אעשה בלי אב"? - "מה שתעשה בלי סב" הייתה התשובה. ואכן כעבור 3 שעות נפטר גם הסבא. לפני פטירתו מסר לנכד את התפילין של רש"י ור"ת שהיו אצלו מירושת אביו האמרי ברוך.

גם הילד משה נדבק במחלת הטיפוס וסכנה נשקפה לחייו, אך הוא הבריא ועבר את תלאות המלחמה יחד עם אמו.

בשנת תש"ו עלה ארצה יחד עם אמו, הם התגוררו בתל אביב והוא למד בישיבת פוניבז'. כעבור תקופה עבר ללמוד בישיבת בית ישראל ודמשק אליעזר.

בשנת תשט"ו נישא, כשמי שדואג לנישואיו היה רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ.

גם בשנים הבאות בכל פעם שהגיע לשבות אצל מורו ורבו האמרי חיים היה מכבדו מאוד, והיה מכבד אותו לשיר "מזמור לדוד" בסעודה שלישית. כן הורה לו שלא לקרוא לו "רבי" אלא "פעטער" (דוד).

עקב היותו הנצר היחיד לרבי חיים מאנטניא, מכיוון שהאדמו"ר השני בחסידות רבי ישראל שלום יוסף הגר נרצח בשואה עם כל ילדיו, הכתיר אותו האמרי חיים לאדמו"ר מאנטניא, בשנת תשכ"ו. האמרי חיים ראה בכך זכות מיוחדת שתעמוד לו לעולם הבא, בכך שהקים שם ושארית לחסידות אנטניא.

מיד עם מינוי לאדמו"ר התלקטו אליו שרידי חסידי אנטניא, ובנשיאותו החלו להקים את המוסדות. הוא הקים כולל אברכים בבית המדרש של אנטניא בתל אביב (שהוקם עוד לפני השואה), ובתקופה הראשונה שולמו המשכורות על ידי הרב יעקב דוד (דודק'ה) ויז'ניצר, מנהל מוסדות ויז'ניץ. בשנת תשכ"ט הקים את ישיבת טל חיים בתל אביב.

כעבור כמה שנים עבר לבני ברק, והקים מבנה ובית מדרש ברחוב הושע בעיר, הפעיל כיום בנשיאות בנו האדמו"ר הנוכחי.

נפטר בכ"ד באב תשנ"ד,  

מצב טוב - בינוני. נקבי ותעלות עש עם פגיעות בטקסט(ע"פ רוב קריא). כתמים. כריכה פשוטה.