מכתב היסטורי חשוב - האדמו"ר מזאווריצה קורא לחסידיו לעלות לארץ ישראל.

מכתב היסטורי ארוך וחשוב ביותר ...

מכתב היסטורי חשוב - האדמו"ר מזאווריצה קורא לחסידיו לעלות לארץ ישראל.

מכתב היסטורי ארוך וחשוב ביותר, בכתב יד קדשו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל חיים לנדא מזאווריצה [שושלת טשכנוב], הקורא במכתבו לחסידיו במפורש ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, לעזוב את פולין ולעלות ארצה. ללא תאריך. לא נדפס.

במכתב שלפנינו אנו נוכחים לראות שחור על גבי לבן שלא כצעקתם של הטוענים שהאדמו"רים ככלל היו נגד עלייה ארצה ומאשימים אותם בכך שחסידיהם נשארו באירופה והושמדו. במכתב אנו נחשפים לקריאתו המפורשת של הרבי, לא לחסידיו בלבד אלא "אל שלומי אמוני ישראל די בכל אתר ואתר" לעזוב את הגולה ולעלות ארצה.

את מכתבו החשוב פותח הרבי בגודל מעלת ארץ ישראל אותה אהב כל כך ובשבח עסק יישובה ועבודתה וזו לשון קדשו: "כבר בדורות קודמים עוררו כמה מגדולי ישראל לעסוק בישוב ארצנו הקדושה לעבדה ולשמרה בידי בני ישראל להיות איכרים וכורמים לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" בדבריו מביא את פרוש הרד"ק על הפסוק אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. שפירש, אימתי אתה תקום תרחם ציון, כאשר רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.

וזו קריאתו המפורשת של הרבי: "אמרנו עת לעשות להשם לעמו ולארצו. ולצאת בקול קורא אל כל שלומי אמוני ישראל לאחוז בכל כח במצווה הקדושה הזאת מצוות ישוב ארץ ישראל להחיות שוממות ארץ אבותינו ולחונן עפרה להוציא לחם מן הארץ". מיותר לציין שמי שנענה לקריאתו של הרבי, חיסל את עסקיו ועלה ארצה, ניצל מגורל ההשמדה.

במכתבו החשוב מסביר הרבי גם את הסיבה מדוע כן הייתה בתחילה התנגדות מצד האדמו"רים לעליה ארצה: "לדאבון לבנו לא יכלו שלומי אמוני ישראל להשתתף במצווה הקדושה הזאת כי חללה קדושתה. לאשר עלו גם אלה אשר התנהגו בדרכם לא לפי רוח תורתנו הקדושה והם לקחו רסן ההנהגה בידם". אכן, לא הייתה זאת חוסר הבנת המציאות והסכנה בהישארות באירופה, וודאי שלא אינטרסים אישיים של כבוד. זו הייתה ראיה מפוקחת של הסכנה הרוחנית בארץ, החמורה בעיניהם פי כמה וכמה מהסכנות הגופניות באירופה חמורות ככל שיהיו - על פי הכלל ההלכתי הקדום "גדול המחטיאו יותר מההורגו".

אולם כעת המצב השתנה: "עתה מה מאוד תגל נפשנו כאשר שמענו כי קמו אנשים מיראי השם וחושבי שמו, ליסד אגודות ליישוב ארה"ק. ושמו להם לחוק כי כל פורץ גדר לא יקובל אל האגודה. וגם אחר כך, אם יפנה לבבו לסור מחוקי תורתינו הקדושה אחת דתו לצאת מהאגודה וכספו עליו יושב". לכן הותר האיסור והרבי ממריץ את שומעי לקחו לעזוב את הגולה ולעלות ארצה לעבדה ולשומרה.

האדמו"ר רבי מנחם מנדל חיים לנדא [תרכ"ב-תרצ"ה], בעל המקיץ נרדמים. בנו של האדמו"ר רבי יעקב מיעזוב, בנו של הגאון הקדוש רבי אברהם מטשכנוב. עד לפטירת זקנו הק' מטשכנוב בתרל"ה נתגדל על ברכיו וממש לא זזה ידו מתוך ידו ובשבע שנות חייו האחרונות של סבו הגדול למד עמו בקביעות עד רגע פטירתו. רבי מנחם מענדל הוציא לאור את הספר אהבת חסד עם דברי תורה מסבו, ובהקדמה הוא כותב על לימודם המשותף.

    נסמך להוראה ע"י בעל הנפש חיה. כבר כבן 19 כיהן ברבנות והעמיד ישיבה. ע"פ מצוות אביו הוציא את הספר אהבת חסד מתורת סבו הגדול, ובהקדמה הוא כותב על לימודם המשותף. לימים הוציא האדמו"ר גם את הספר ויעש אברהם, ובו מנהגים וסדר התפלה של סבו.

בשנת תרמ"ה נתמנה לרב בראספשא [פלך פיעטרקוב]. לאחמ"כ כיהן ברבנות העיירה ווידאווא. בשנת תרנ"א נתמנה לרב בפיאנטקי [פלך קאליש]. לאחר פטירת אביו רבי יעקב מיעזוב בשנת תרמ"ד, שמו בו החסידים עיניהם ויבחרו בו למנהיגם וראש עדתם והנהיג נשיאותו בפיאנטקי. לאחמ"כ כיהן ברבנות העיירה זווריצה על שמה נקרא. גם רבים מחסידי זקינו נמנו על עדתו. בתרפ"א היגר לאמריקה אחר כך שב לפולין ושם נפטר. תורותיו כונסו בספרו מקיץ נרדמים (פיעטרקוב תרס"ד).

מפרט: [3] עמ', 20*13 ס"מ.

מצב בינוני-טוב. קרע באמצע הדפים מודבק בסלוטייפ עם פגימה בדפים.