היסטורי, נדיר וקדוש: כרזה מקורית [אב-טיפוס] בחתי"ק הגאב"ד בעל ה'מנחת יצחק', הראב"ד, ו-[4] דייני הבד"ץ

כרוז מקורי נדיר בכתב יד, בעקבות סכנה שריחפה על ארץ ישראל. לפנינו האב-טיפוס שמתוכו הודפסו לאחר מכן מודעות הרחוב המפורסמות. על הכרוז חתומים ששת גאוני וקדושי ירושלים של מעלה, הגאב"ד בעל המנחת יצחק, הראב"ד הרמ"א פריינד, ועוד ארבעת גדולי דייני הבד"ץ. ירושלים, סיוון, תשמ"ג [1983].

הכרוז פורסם על ידי הבד"ץ בעקבות סכנה גדולה שריחפה מעל ארץ ישראל. לא ידוע לנו בעקבות איזו סכנה בדיוק הוא פורסם. אך מהמופיע ב-נ. ב. שבשולי העמוד ניתן להבין שהייתה זו סכנה גדולה, שבעקבותיה תקנו הבד"ץ "תפלת ג' מעת לעת רצופים" שיתחילו ביום חמישי בלילה ויסתיימו במוצאי שבת, וזאת על פי ההלכה ש"מתריעין אפילו בשבת".

לפנינו כתב היד המקורי שממנו הודפסו מודעות הרחוב הירושלמיות. ומלבד ערכו ההיסטורי הרב של הכרוז האותנטי של "מודעת הרחוב הירושלמית" המפורסמת. עוד סגולתו עצומה, כחתימות ידי קדשם של ששת המופלאים שבגאוני ארץ ישראל - "מארי דארעא דישראל [- בעלי-הבתים של ארץ ישראל]", המברכים בכוח תורתם במכתב קדשם, הנכתב כהוראת בית דין הגדול שבירושלים: 

"...בהתעוררות התפלה והתשובה יזכו לראות בישועה ונחמה ובביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן, הכו"ח בצפיה לרחמי שמים המרובים. נאם יצחק יעקב ווייס רב ואב"ד פעיה"ק, נאם משה ארי' פריינד ראב"ד פה עי"ק ת"ו, נאם ישראל יעקב פישר, נאם ישראל משה בלאאמו"ר הגה"ק מהרי"צ זצוק"ל דושינסקיא, נאם בנימין ראבינאוויטש, נאם אברהם דוד הורוויץ"

כמובן שאי אפשר בלא הפוליטיקה הקטנה, שמניעה את הכל, של הגבאים המקנאים לכבוד רבותיהם. מעניין לשים לב לשינויים שנערכו ברגע האחרון בסדר ההדפסה של החתימות, באמצעות חיצים עולים ויורדים. זהו מסוג הדברים שאותם ניתן לראות רק על גבי האב-טיפוס המקורי. 

מפרט: [1] דף גדול, 32X21 ס"מ. בחתימת יד קדשם של כל אחד מן הדיינים. לפנינו העמוד השני של הכרוז, העמוד החשוב מביניהם עם החתימות המקוריות.

מצב; טוב מאוד. סימני קיפול. נקב הידוק בפינה השמאלית העליונה.

-------

ביוגרפיה:

הגאון האדיר רבי יצחק יעקב ווייס [תרס"ב-תשמ"ט], מגדולי הפוסקים, בעל שו"ת "מנחת יצחק" עשרה חלקים. רב בקהילות גרוסווארדיין ומנצ'סטר. בשנת תש"ל עלה לארץ ישראל, וכיהן כראב"ד ולאחר מכן גאב"ד העדה החרדית בירושלים. בגיל 16 קיבל סמיכת "יורה יורה" מרבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש ובית דינו, ובגיל 19 קיבל ממנו סמיכת "ידין ידין". בנוסף קיבל סמיכה מהרב מאיר אריק, מהמהר"ש אנגל ומהמהרש"ג. בימי השואה הועסק בעבודות הכפיה ע"י הנאצים ימ"ש ובסיומה. את קורותיו בשנות השואה תיאר בחוברת "פרסומי ניסא" שנספחה לחלק הראשון של שו"ת מנחת יצחק. כמה שנים לאחר השואה עקר רבינו לאנגליה, שם כיהן כאב"ד מנצ'סטר. בתקופה זו החל שמו להתפרסם כפוסק מובהק – הוא החל בהוצאתם של ספריו המפורסמים 'מנחת יצחק', וסמך להוראה רבנים רבים שהסתופפו בצילו. בשנת תשל"ב, אחרי פטירתו של הרב דוד יונגרייז, ראב"ד העדה החרדית, נקרא על ידי האדמו"ר רבי יואל'יש מסאטמר לכהן בעדה החרדית. רבי יואל'יש הכירו מצעירותו, לאחר שבתקופת שהותו במרגריטן היה הרב וייס מגיע אליו לדבר עמו בלימוד. קנאי העדה החרדית התנגדו למינוי בטענה שהרב וייס אינו מספיק קנאי. רבי יואל'יש ענה להם ש”לקנאי אפשר ליהפך תוך 24 שעות, אבל לתלמיד חכם אי אפשר ליהפך בתוך 24 שעות...” בשנת תשל"ט, עם פטירתו של רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שהיה גאב"ד העדה החרדית, התמנה לגאב"ד תחתיו. בהיותו בירושלים עמד בקשרים תורניים עם הרב שלמה זלמן אוירבך. נפטר בי"א בסיוון ה'תשמ"ט, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. באותו יום נפטר גם רבי יהודה'לה הורוויץ מדז'יקוב, בעלה הראשון של רעייתו, ויהי לפלא. ספריו שו"ת מנחת יצחק נחשבים לספרי יסוד בפסיקה והינם מהספרים הנפוצים והחשובים שנדפסו בדורות האחרונים.

הגה"ק רבי משה אריה פריינד [תרס"ד-תשנ"ו], גאב"ד העדה החרדית. נולד לאביו הגה"צ ר' ישראל אב"ד ור"מ הוניאד שבהונגריה בן הגה"צ ר' אברהם יהושע אב"ד נאַסאָד. אביו וסבו היו מגדולי חסידי צאנז שינאווא וסיגעט. רבנו גדל על ברכי סבו הגדול, ומילדותו בלט בהתמדתו בתורה וביראה. עוד בגיל 13 נבחן אצל סבו בעל פה שו"ע יורה-דעה עם ה"פרי מגדים", וחושן משפט עם "קצות החושן". כילד בן 8 נבחן בע"פ על הספר "קדושת יום טוב" [סיגעט] שהוא ספר מלא וגדוש בדרוש ובחסידות. בבית אביו שהיה אב"ד הוניאד, למד רבנו את מלאכת ההוראה והדיינות, כשהוא יושב לצד אביו בדיני תורה, ובעודו בן 18 כבר צירפו סבו לדיני תורה שערך בעירו נאסאד. לצד התמדתו יצא לרבנו שם כמי שמקדש עצמו, במיעוט אכילה ושינה, במיעוט בדיבור ובשמירת עיניים. רבנו אף עסק בתורת הסוד הרחק מעין רואים, אלא שאת כל זאת עשה בהצנע לכת, והיו שקראו לו ה"רמאי", כיון שהיה מרמה את הבריות ומצניע את מעלותיו. רבנו היה מתעורר בחצות הלילה וסוגר את דלת חדרו, שאיש לא יוכל לראות במה עוסק, כך עד זקנה ושיבה. בשנת תרצ"ג החל לכהן כראב"ד נאסאד, אח"כ כיהן כאב"ד וראש ישיבת ראָגנא, ומשם עבר לעיר סאטמאר, שם כיהן כדיין ופוסק וראש ישיבה לצעירים תחת רבנותו של הרה"ק רבי יואל מסאטמאר, בצל קדשו הסתופף עשרות בשנים. בתפקידו כדיין בלט בבקיאותו הרבה בראשונים ובאחרונים. במיוחד לאחר המלחמה בלט בכוחו בהתרת העגונות, מרחוק ומקרוב שמעו את שמו של רבנו ונהרו אליו לקבל היתר להינשא. כשכבשו הרשעים ימ"ש את הונגריה, גורש רבנו לאושוויץ עם הרבנית ושמונת ילדיו, והם עלו על המוקד על קידוש השם. בנו הגדול של רבנו היה כבר בן 18 - בחור מופלג בתורה שניבאו לו גדולות. שנים אחדות לאחר המלחמה עלה רבנו לארץ ישראל והתיישב בעיה"ק ירושלים, כאן התלכדו סביבו חסידי סאטמאר וקיבלוהו כראש החבורה. הרה"ק מסאטמאר מינה אותו כראש ישיבת סאטמאר, בראשה עמד כ-40 שנה והעמיד תלמידים הרבה. קשר מופלא שרר בין רבנו לתלמידיו, כאשר שימש לכל אחד כאב רחום וחנון. בכוחות אדירים נשא רבנו כל ימיו את צערו בליבו, כי אף שנישא שוב לאחר המלחמה לא זכה לזרע של קיימא. יחד עם זאת שמח בכל ליבו בשמחות ידידיו, והראה אהבה וחיבה יתירה לילדי ישראל. רבנו נתמנה תחילה כמו"ץ בבד"ץ של העדה החרדית, אח"כ נתמנה כחבר הבד"ץ, משנת תשל"ט כיהן כראב"ד, ומשנת תשמ"ט כיהן כגאב"ד העדה החרדית. מלבד גאונותו האדירה בתורה של הגה"ק רבי משה אריה פריינד בנשאו בתפקיד הרם ביותר ביהדות החרדית כגאב"ד ה'עדה'. נודע רבנו כבעל רוח הקודש ופועל ישועות והנהגתו הייתה כשל אדמו"ר, על כל הנלווה לכך, הוא ניהל שולחנות - 'טישים', קיבל פתקאות - 'קוויטלאך' וקהל חסידיו נמנה באלפים, ביניהם רבים מחסידי סאטמאר שראו בו את אחד מגדולי תלמידיו של הרה"ק מסאטמאר אם לא הגדול שהם, והוא אף שימש כדומ"צ סאטמאר שבהונגריה. גדולי ישראל העריצוהו מאוד, הרה"ק רבי אהרן מבעלזא התבטא שהוא מטה את כל העולם לכף זכות! הגרי"ז סאָלאָווייטשיק מבריסק שלח את תלמידיו לשאול את רבנו דעת תורה בהלכה.

פוסק הדור הגאון רבי ישראל יעקב פישר [תרפ"ה-תשס"ג], לימים ראב"ד העדה החרדית ורבה של שכונת זיכרון משה בירושלים. מגדולי הפוסקים בדורו. בעל שו"ת אבן ישראל. בעל הסגולה הבדוקה והמנוסה להתפלל 40 יום רצופים בכותל המערבי. רבנותו: בשנת ה'תש"ך התמנה על ידי הרב פנחס אפשטיין לרב שכונת בתי הורודנא הקטנה מטעם העדה החרדית. בשנת ה'תשכ"ג החל לכהן כרב שכונת זיכרון משה בירושלים מטעם העדה החרדית למשך כארבעים שנה, וכדיין בבד"צ העדה חרדית. בסוף ימיו נתמנה לראב"ד של הבד"צ. הרב פישר נחשב לאחד מחשובי הפוסקים בדורו. פסיקותיו נאספו בתשעת כרכי שו"ת "אבן ישראל". מפסיקותיו הידועות: אישה בחודש התשיעי להריונה פטורה מלצום ביום הכיפורים והיתר לפתוח בשבת פקקים של בקבוקי פלסטיק וזכוכית. פועל ישועות: רבים שיחרו לפתחו לעצה ולברכה בכוח התורה. הרב פישר נהג להמליץ לאנשים המצויים במצוקה להתפלל בכותל המערבי. ידועה הנחייתו להתפלל 40 יום ברציפות בכותל.

האדמו"ר רבי ישראל משה דושינסקיא [תרפ"ב - תשס"ג], לימים הגאב"ד. בנו וממלא מקומו של המהרי"ץ דושינסקיא. בהיותו בן 11 שנים עלה יחד עם אביו לארה"ק. בהגיעו לפרקו נשא לאישה את מרת אלטא מרים לאה, בת רבי יהושע דוד גרוס ראש הקהל דק"ק סאטמאר. לאחר פטירת אביו נתמנה לראש הישיבה בישיבתו ואט אט התקבצו סביבו עדת חסידים. בשנת תשכ"ח נתמנה לדיין בביה"ד של העדה החרדית, בשנת תשמ"ט נתמנה לראב"ד, ובשנת תשנ"ו נתמנה לגאב"ד.

האדמו"ר רבי בנימין רבינוביץ [תרע"ב-תשס"ב], דיין, ראש ישיבת תולדות אהרן וחבר הבד"ץ של העדה החרדית, מייסד והאדמור של חסידות "משכנות הרועים". היה נכד של האדמו"ר רבי יהושע מפוריסוב, בנו של "היהודי הקדוש" מפשיסחה. התנגד לפאה נכרית. ספרו: אמרי בנימין.

הגאון רבי אברהם דוד הורוביץ "השטרסבורגער" [תרע"ב-תשס"ד], היה רבה של הקהילה החרדית בעיר שטרסבורג שבצרפת ודיין בית הדין של העדה החרדית בירושלים. נולד בעיירה בולכוב לרב העיר. סבו היה רבי אהרן מאיר מחבר הספר 'אברך', אמו הייתה בתו של רבי פנחס הלוי הורוביץ, בעל "פתחא זוטא". בשנת תרצ"ה מונה לכהן כדיין בבית הדין של הרב פנחס סג"ל צימטבוים, רב העיר גרוסוורדיין. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה הוא נלקח למחנות עבודה. אשתו וחמשת ילדיו נרצחו על ידי הנאצים. לאחר השואה כיהן כרבם של קהילות לנדסברג ואאוגסבורג שבגרמניה. בשנת תש"ז מונה לרבה של שטרסבורג. תפקיד בו שימש במשך למעלה מ-30 שנה. כמו כן הקים וניהל את מערכת כשרות בעיר. בשנת תשל"ח מונה לכהן כדיין וחבר בד"ץ העדה החרדית. חיבר שו"ת "קניין תורה בהלכה" ועוד.