כת"י ארוך/קמיע לרפואה, בכתי"ק המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה. בעניני קבלה וסוד ה'.

ידוע ומפורסם בכל תפוצות ישראל ממזרח ומערב, כי כתבי-ידם של גדולי ישראל - בכל הנושאים - שימשו לאורך כל הדורות כקמיעות לשמירה ולהצלחה. על אחת כמה וכמה כתב יד קדשו של גדול מקובלי דורו שנודע בשימושו הנרחב בקבלה מעשית ובכתיבת קמיעות (כמופיע בספריו בהרחבה). אמנם כל כתבי ידם של הצדיקים שימשו כקמיעות (אפילו רישום סתמי של כתובת או מספר טלפון), אך בפרט כאשר הנושא המדובר בכתב היד הוא סוד 'צלם' האדם, שעניינו רמ"ח האיברים הרוחניים, הפועלים על האיברים הגשמיים. הרי שסגולתו של כתב היד שלפנינו רבה עד מאוד, ובפרט לרפואה למחלות חשוכות מרפא, שרפואתם היחידה תלויה בכוח הרוחני הפועל על האיברים!

לאורך כתב היד מתגלה לפנינו תופעה ייחודית, מסעירה ומרגשת במיוחד. כפי שניתן לראות בכתב היד, הרב פתיה היה כותב את חידושיו בדיו ובקולמוס וכנראה שבעת חידוד הקולמוס נמרח מעט דיו על אצבעות ידיו הקדושות של הרב פתיה כך שלאורך כתב היד מופיעות פעמים רבות טביעות אצבעותיו הברורות של המקובל האלוקי הרב פתיה כולל כל הקווים המתעגלים.

רבי יהודה פתייה - [תרי"ט-תש"ב], מגדולי המקובלים, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. הוא השתדל להסתיר את ידיעותיו בקבלה, אך בעקבות מעשה שאירע - מנהג מסוים שמקורו מן הגויים שנתפשט בין נשות בגדד, ולאחר שכל רבני בגדד ניסו ללא הועיל להפסיק ולאסור את המנהג הנ"ל, פרסם הרב פתייה שכל מי שיש לה חולה בביתה ותקבל על עצמה לחדול מהמנהג הנ"ל תבוא אליו והוא יתפלל על החולה שיבריא. רבים עשו כדבריו וכאשר ראו כי החולים מיד מבריאים התפרסם כפועל ישועות. הוא הוא עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל ובתקופת מלחמת העולם השנייה חיבר תפילות ותיקונים עפ"י הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים 'בית לחם יהודה', 'מתוק לנפש' 'אפיקי מים' 'יין הרקח' וספרים נוספים.

[1] דף כתוב משני צדדיו.